אשליית החיסיון
כששמספק מציג כלי AI ליועץ פנימי, השיחה על חיסיון נמשכת בערך תשעים שניות. יש שקופית. השקופית כתוב בה "אנחנו לא מאמנים על הנתונים שלכם". העסקה ממשיכה.
זו השיחה הלא נכונה. חיסיון הוא לא סעיף בטופס לגבי מקור נתוני אימון. זו דוקטרינה, עם מאה שנות פסיקה, שתלויה בתוכן ובנסיבות של התקשורת. וכלי ה-AI המשפטיים הנוכחיים (גם הטובים) מעוצבים בדרכים שמערערות אותה בשקט.
שלוש דרכי כשל
ראשית: חלונות הקשר ללא הבחנה. כשכלי בולע מאה מסמכים כדי לענות על שאלה, הוא יוצר יצירה נגזרת שעלולה להיות בעצמה גילויה. סיכום ה-AI לא בהכרח חסוי רק כי המסמכים הבסיסיים היו.
שנית: בעיית היועץ. אם ספק ה-AI מתפקד למעשה כיועץ, מספר תחומי שיפוט כבר קבעו שניתוח החיסיון שונה מהותית מספק תוכנה. רוב חוזי ה-AI המשפטיים לא מתייחסים לזה. הם צריכים.
שלישית: יומני פרומפטים. רוב כלי ה-AI הארגוניים מתעדים כל פרומפט. היומנים האלה ניתנים (ואכן זומנו) להמצאה. העובדה שהשיחה הבסיסית הייתה חסויה לא מתפרשת אוטומטית להיסטוריית הפרומפטים.
איך נראה מוצר טוב
כלי AI משפטי מודע-חיסיון הוא כזה שמאפשר ל-GC להגדיר, מסמך-מסמך, מה נכנס לחלון ההקשר. שמתייחס להיסטוריית פרומפטים כמוצר עבודה חסוי כברירת מחדל. שמובנה בצורה שלאף צד שלישי לא ניתן לדרוש לחשוף את התוכן ללא הודעה.
אנחנו לא שם עדיין. אבל אנחנו צריכים להיות, עד סוף 2027. המשרדים והספקים שיגיעו ראשונים יגדירו את הדוקטרינה לעשרים השנים הבאות.